ביום הראשון של האביב צילמתי את פריחת החורף בשולי הדרך. הדרך מובילה, לאורך כביש 40, אל החפירה שלי שבה נרמסת הפריחה הזו תחת גלגלי מריצות וסוליות נעלי עבודה. מיד בשולי אזור הפעילות הפריחה עולצת, מוזנת מהשפע הלא רגיל של גשם בחורף הזה.
ככה זה בצפון הנגב: הפריחה היא חורפית. עוד רגע יתחיל האביב וכל הירוק והפורח יקמול.
מצעד יום העצמאות האמריקאי בעיירה הקטנה אידלווילד (Idyllwild) מזכיר באופן חשוד את תהלוכות הטרקטורים במושב בחג השבועות, רק שבמקום מגוון טרקטורים, טרקטורונים, מכוניות-גולף חשמליות של הקשישים ומה לא, התושבים נוסעים על כלי רכב, בדגש על עתיקים במיוחד. את מקומן של חבילות החציר וקישוטי הירק הרענן תופסים קישוטי נייר בצבעי כחול-אדום-לבן ואפילו ראיתי 'מכונית ילדים' בדיוק כמו טרקטור הילדים במושב, ללמדנו על ענפי ייצור מקבילים.
הכל מתחיל קצת לפני המצעד, כשתושבי העיירה – העשרות הבודדות שאינם חלק מהמצעד עצמו, לפי חישובי -תופסים מקום לאורך הכביש הראשי. אנחנו מצטרפים אליהם – תיירים שמנצלים את הסופ"ש הארוך של החג לטיול בהרים המיוערים והיפים שלהם. אחרי שמצאנו קצת צל, הסתכלתי מסביב וסוף סוף הבנתי מי לובש את הבגדים בצבעים ובדגמים של הדגל.
המצעד התחיל במכוניות בתפקיד: מכבי אש ואמבולנסים. מצוחצחים, מאויישים ומפעילים כולם סירנות מחרישות אוזניים. אחריהם מכוניות עתיקות יותר ופחות.
והמתוקה הזו:
תהלוכה של כלי רכב צבאיים מימי מלחמת העולם השניה וכמו שהודיעו השלטים – גם כמה משורדיה:
לא כל המכוניות עמדו בתלאות הזמן היטב:
תלת-אופנוע על שלושת רוכביו:
וגם מתנדביה המסורים של יחידת החילוץ, שמצאו מישהו לסחוב באלונקה שלהם:
מדי פעם נזרקו על הקהל סוכריות, שרשראות וכדורים. הילדה היתה מאושרת.
בחוף היפה ביותר בסן דייגו התאהבתי ביום השלישי בעיר. מוכי ג'ט לג ומותשים לחלוטין מהמירוץ אחר דירה-ריהוט-חשבון בנק-קניית רכב-תחזוקת הילדות, נסענו לשעה אל הים. הטיילת בלה הויה קוב (La Jolla Cove) פרושה לאורכו של חוף סלעי ויפיפה. בשעת ערב האור הרך נפרש על המוני כלבי-ים שתפסו לעצמם כל סלע שבולט בין הגלים, שקנאים חולפים על רקע השקיעה, כמה צוללנים יוצאים מהמים הקרים ומטפסים את החוף ועל הטיילת מקומיים ותיירים מתהלכים בשלווה. אפשר לא לאהוב?
הטיילת של לה הויה קוב משתרעת לאורך הים. מצד אחד שלה דשא מטופח ועליו מקומיים ותיירים פורשים שמיכה ומביטים אל הים, זורקים פרזבי, משתזפים. מהצד השני צוק היישר אל האוקיאנוס. ובאוקיאנוס המוני כלבי ים. חלקם שוחים לפה ולשם, חלקם שרועים כבדים וחלקים על הסלעים. שקנאים גדולים עפים בטור מסודר נמוך מעל הים. ציפורים רעשניות מתגודדות על הצוקים, מעל הקו של כלבי הים. פה ושם אפשר לראות במים דולפין או צוללן שעלה רחוק מהחוף. טור של קייקים משייט אל תוך הנקרה הגדולה ויוצא מהצד השני.
כלבי ים על הסלעים, מעליהם הציפורים.
לאורך הטיילת, על כל סלע נחים כלבי ים. תראו את המעקה מימין – כמה הכל קרוב.
לאורך הטיילת הדשא ושתי יונים שעוד לא ברחו מהילדה.
אפשר לרדת במדרגות אל קו המים, לבדוק את החול או לטבול רגליים.
אביב בלה הויה קוב
רואים ברקע את גבו הגדול של כלב הים?
http://maps.google.com/maps?q=la+jolla+cove+san+diego&oe=utf-8&rls=org.mozilla:he:official&client=firefox-a&um=1&ie=UTF-8&hq=&hnear=La+Jolla+Cove&gl=us&ei=FzZ5Tc-uKoSArQHF6fiRBg&sa=X&oi=geocode_result&ct=image&resnum=1&ved=0CCoQ8gEwAA
הגעתי לסן דייגו בספטמבר האחרון. בעוד שלושה חודשים תיגמר שנה של פוסט-דוקטורט ויגיע הזמן לחזור ארצה. כל כך אינטנסיביים היו החודשים הראשונים של ההתארגנות המשפחתית, הלם ההגירה, אינספור הסידורים, ההיכרות עם האוניברסיטה החדשה, הקמת המעבדה שלי וקידום הפרוייקט. אחר כך באה תקופה של שגרה, שבה אפשר היה סוף סוף לנשום קצת, להתקדם היטב בעבודה, להקשיב לילדה מפטפטת באנגלית ולראות את התינוקת לומדת ללכת. פתאום מגיע הסוף. ואני – רק לפני רגע התחלתי להרגיש כאן בבית. רגע לפני שאעזוב את העיר היפה הזו, על חוף האוקיאנוס ובגבה הרים ומדבר, אני רוצה להיזכר בחוויות מהשנה הזו. לשמר עוד קצת את טעמן.
שנה, מסתבר, זה מעט מאוד זמן. מההתחלה התכוונתי לפתוח בלוג ולתאר את החוויה הזו. האישית, המשפחתית, המחקרית. את הטיולים, את חדוות הגילוי של המקום החדש, את כל מה שלמדתי על החיים כאן ויוכל אולי לעזור למי שיעשה מסלול דומה. מפה לשם, רק ברבעון האחרון של השנה כאן אני מתחילה. אז הנה, אני מתחילה.
